פסק-דין בתיק ב"ל 48529-09-13

1.         הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 2.9.13  העניקה למערער נכות בשיעור 10% בגין אוטם שריר הלב (בהתאם לסעיף ליקוי 9 (1) (ג) (I)) ו- 0% נכות בגין הצלקת הניתוחית (בהתאם לסעיף ליקוי 75 (1) (א)) (להלן: "הוועדה").

2.          הוועדה מושא הערעור דנן התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 8284-11-12 מיום 6.5.13 (להלן: "פסק הדין") בו קבעתי בסעיף 10 :- "עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתסביר ותבהיר מפני מה אין, לדעתה, מקום לקבוע שצלקת כמו זו שיש למערער אינה מכערת"

3.          המערער טוען כי ממצאי הבדיקה של הוועדה לפיה מדובר בצלקת באורך 17 ס"מ אינם עומדים בקנה אחד עם מסקנתה לפיה הצלקת אינה מכערת. לטענתו על פי מבחן אובייקטיבי מדובר בצלקת מכערת ולכן הוועדה טעתה משהתייחסה למבחן סובייקטיבי וקבעה כי לדעתה הצלקת אינה מכערת. כמו כן טוען המערער כי הוועדה לא נימקה החלטתה ולא הסבירה כיצד צלקת באורך 17 ס"מ, הנראית לעין אינה מכערת. מאחר שלטענת המערער כל צלקת הנראית לעין והמשנה את צורתו הגופנית של האדם הינה "צלקת מכערת". משהוועדה לא קבעה כי הצלקת אינה נראית לעין או כי היא מוסתרת, קביעתה לפיה אין לצלקת "כל מאפיין של כיעור" בטעות יסודה.  המערער טוען כי בנסיבות המקרה, קיים חשש כי הוועדה "נעולה" בדעתה היות שהיא מסרבת לשנות מהחלטתה ולבחון את הצלקת במבחן אובייקטיבי ולכן יש להעביר את עניינו לדיון לפני ועדה בהרכב אחר.

4.         ב"כ המשיב טענה כי הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מיום 6.5.13 ומלאה אחר הוראותיו. הוועדה פירטה את ממצאיה הרפואיים ובפרק סיכום ומסקנות היא הסבירה מדוע הצלקת אינה מכערת לפי מאפייני הכיעור.  משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, פירטה ונימקה את החלטתה, לא עולה טעות משפטית בעבודתה ועל כן, דין הערעור להידחות.

5.         הוועדה קבעה בהחלטתה בפרק הממצאים הרפואיים:

            "בבדיקתו קיימת צלקת לאורך מרכז בית החזה החל מגובה של החלק העליון של עצם בית החזה ועד לרום הבטן. אורכה של הצלקת כ- 17 ס"מ, רוחבה בחלק העליון כ- 2 מ"מ ובחלק התחתון 1 ס"מ. הצלקת אינה רגישה, אינה דבוקה, אינה מכאיבה, אינה מורמת אלא שטוחה בגובה עור בית החזה כולו. גוון הצלקת מזדהה עם גוון העור כולו, אין גוון יתר ואין היפופגמנטציה, אין צלקת יתרה- קלואיד".

6.         בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה:

            "הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 5/5/13 כדי לנמק, לדון מחדש ולקבוע מה הנכות שיש לפסוק בגין הצלקת. הוועדה מדדה את הצלקת, בדקה אותה, תיארה אותה. צלקת כזו אינה מכערת מאחר ואין לה אף מאפיין של כיעור דהיינו, אינה בולטת, אינה דבוקה, אינה יתירה עם גוון דומה ומזדהה עם גוון יתרת העור בבית החזה. בין השאר הצלקת גם אינה רגישה וריפוי הפצע הניתוחי הוא טוב מאד. לפי קריטריונים אלה, קובעת הוועדה כי בהתאם לספר הליקויים את סעיף 75 (1) א'- 0%".

7.         בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה להסביר ולהבהיר מפני מה אין, לדעתה, מקום לקבוע שצלקת כמו זו שיש למערער אינה מכערת. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, שבה ובדקה את הצלקת, פירטה את ממצאיה והסבירה כי הצלקת אינה מכערת היות ואין לה מאפיין של כיעור שכן היא "אינה בולטת, אינה דבוקה, אינה יתירה עם גוון דומה ומזדהה עם גוון יתרת העור בבית החזה". הוועדה הוסיפה כי "הצלקת גם אינה רגישה וריפוי הפצע הניתוחי הוא טוב מאד".

8.         אני לא מקבל את טענת המערער לפיה ממצאי הבדיקה של הוועדה לפיה מדובר בצלקת באורך 17 ס"מ אינם עומדים בקנה אחד עם מסקנתה לפיה הצלקת אינה מכערת וכי על פי מבחן אובייקטיבי מדובר בצלקת מכערת. הקביעה איזו צלקת הינה בגדר "צלקת מכערת" הינה קביעה רפואית. הוועדה התייחסה לאורך הצלקת והבהירה את קביעתה מפני מה אין המדובר בצלקת מכערת.

            בפסק הדין מיום 6.5.13 קבעתי כי הסמכות להכריע בשאלה אם מדובר בצלקת מכערת אם לאו, נתונה לוועדה הרפואית (ראו סעיף 6 לפסק הדין). הוועדה נדרשה בהתאם לפסק הדין, להסביר ולנמק את קביעתה מדוע אין המדובר בצלקת מכערת, וכך עשתה.

9.         הקביעה מהי צלקת מכערת הינה קביעה רפואית המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה והקריטריון של היות הצלקת נסתרת או אינה גלויה לעין, אינו קריטריון הקבוע בתקנה.

10.       לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכן הערעור נדחה.

11.       אין צו להוצאות.

12.       ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום, לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, ( 31 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: